פסק-דין בתיק עת"מ 52971-01-12

1. העותרים הגישו לביהמ"ש זה עתירה בעניין הסדרת מעמדה בישראל של העותרת 2, ובפניי בקשת העותרים להשית הוצאות על המשיב בגין החלטתו להיעתר לבקשת העותרים ולאפשר המשכו של ההליך המדורג בעניינם של העותרים ולהאריך את תוקף אשרתה של העותרת מסוג א/5.

המשיב הגיש הודעה לבית המשפט לפיה הוא מקבל את עתירת העותרים  ומסכים להמשיך בהליך המדורג. בתגובתם מסכימים העותרים להצעת המשיב, אולם עותרים לחייב את המשיב ליתן החלטה מנומקת מיום עריכת הראיון בתוך פרק זמן שלא יעלה על 90 יום, כמו כן לחייב את המשיב בהוצאות, עקב עיוות דין ועינוי דין כלפי העותרים.

2. המשיב מבקש לדחות את בקשת העותרים בכל הנוגע לפסיקת ההוצאות, ומסכים לבקשה ליתן עמדתו בתוך 90 ימים ממועד עריכת הראיון.

הרקע לעתירה

3. העתירה שבפניי, עניינה כאמור הסדרת מעמדן בישראל של העותרת 2. העותרת נישאה לעותר ביום 2.3.05 וקיבלה מהמשיב אשרת שהייה מסוג א/5 החל מיום 18.12.06, לאחר שעמדה בתנאי נוהל מס' 5.2.0008. האשרה חודשה  מידי שנה בהתאם לנוהל, במשך יותר מארבע שנים.

4. ביום 23.1.11 הודיע המשיב לעותרת כי: " לאור הנתונים שבידנו ולאור החלטת המטה בירושלים, הוחלט על הפסקת הליך".

5. ביום 30.1.11 הגישו העותרים ללשכת המשיב בקשה לעיון במסמכים והעתקתם על מנת שיוכלו לטעון את טענותיהם, המשיב לא הגיב לבקשתם זו. ביום 20.2.11 הגישו העותרים ערר למשרד הפנים בירושלים ובעקבות הערר קיבלו את המסמכים אותם ביקשו, ללא כל "תשתית ראייתית" או אפשרות "עיון במסמכים" שבתיק, או כל מסמך נוסף המסביר את סיבת דחיית בקשתם.

6. ביום 3.5.11 הגישו העותרים השגה לועדת השגה לזרים בירושלים (השגה 163/11) על החלטת המשיב מיום 23.1.11 ובשל היעדר תגובה לערר שהוגש למטה משרד הפנים בירושלים מיום 20.2.11. ביום 4.5.11 נתקבלה החלטת ועדת ההשגה לזרים כי על המשיב להגיב תוך 30 יום. המשיב הגיש תגובתו רק ביום 18.9.11, קרי למעלה מארבעה חודשים לאחר מתן החלטת ועדת ההשגה.

7. לבסוף, נקבע לעותרים שימוע שנערך ביום 20.6.11 במהלכו מסרה לעותרים פקידת המשיב כי יש בידי הרשות " מידע עלום ומכתבים כנגדם כי כביכול הקשר ביניהם הוא פיקטיבי". בתגובה לטענה זו ביקשו העותרים תשתית ראייתית כדי שיוכלו להתגונן וליתן תגובתם בהתאם. המשיב בחרו להתעלם מבקשה זו ועד למועד מתן החלטה זו לא התקבלו כל מסמכים.

8. בעקבות השימוע שהתקיים ביום 20.6.11 התקבלה החלטה נוספת ולפיה: " לאור המידע הקיים במשרדנו והשימוע שהסתיים בתוצאות לא חיוביות, לא שוכנעו בכנות ואמיתות הקשר ביניכם". במעמד זה הגיש ב"כ העותרים בקשה לעיון במסמכים ובקשה לקבל לידיו העתק של כל המכתבים העלומים שנשלחו, והמשיב בחר שוב, להתעלם מבקשתם זו. ביום 20.9.11 נשלחו על ידי המשיב במסגרת ההשגה חלק קטן של המסמכים.

9. ביום 3.10.11 ניתנה החלטת יו"ר ועדת ההשגה לזרים בירושלים, הגב' שרה בן שאול ויס לפיה: " ההחלטה בדבר הארכת רישיון הישיבה של המשיגה מוחזרת ללשכת המשיב, לצורך מתן החלטה מנומקת כראוי, תוך 30 יום". מאחר שהמשיב לא קיים החלטה זו הוגשה העתירה שלפני.

10. בבקשה לסילוק על הסף מחמת אי מיצוי הליכים, ביקש המשיב להפנות את העותרים לועדת השגה להמשך בחינת עניינם בהתאם להוראות " נוהל ועדת השגה לזרים במשרד הפנים - מרחבי ירושלים ותל אביב", אשר נכנס לתוקף ביום 3.4.11 (להלן: " נוהל ועדת השגה") מאחר ובעניינם של העותרים נתן המשיב החלטה ביום 11.9.11 ועל החלטה זו הגישו העותרים השגה לוועדת ההשגה בירושלים, וביום 3.10.11 ניתנה החלטת יו"ר ועדת ההשגה בירושלים, המוחקת את ההשגה, אולם מורה למשיב ליתן החלטה חדשה ומנומקת בעניינם של העותרים תוך 30 יום.

11. ביום 12.6.2012 הגיש המשיב הודעה לבית המשפט ולפיה, לאחר ששב ובחן את עניינם של העותרים, הוחלט להיעתר לבקשת העותרים ולאפשר המשכו של ההליך המדורג בעניינם. כמו כן, נמסר על ידי המשיב כי בשלב זה יוארך תוקף אשרתה של העותרת מסוג א/5. כמו כן, הודיע המשיב כי בעקבות ההודעה דנן העתירה מתייתרת. הודעה זו הועברה לתגובת העותרים, אשר שבו ופרטו בתגובתם את טענותיהם לעניין התנהלות המשיב במהלך ההליכים, והסכימו להודעה אך עתרו לפסיקת הוצאות.

12. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמכלול העובדות והטענות שנפרסו בפני ובשים לב לקריטריונים שנקבעו בבג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון ואח' פ"ד מח (4) 217/219 (להלן: הלכת אל נסאסרה) לעיל, מצאתי לקבל את בקשת העותרים ולחייב את המשיב בהוצאות שכ"ט ובהוצאות משפט.

13. לאור האמור בבג"צ אל נסאסרה, על מנת שבית המשפט יחייב את המשיב בהוצאותיו ובשכר טרחת עו"ד יש לבחון את הקריטריונים הבאים (עמ' 219 לפסה"ד). 

א.      האם היה צידוק בהגשת העתירה?

ב.       האם לא הזדרז העותר ופנה לבית המשפט הגבוה טרם שמיצה את כל האפשרויות הפתוחות לפניו וטרם שפעל כראוי אצל הרשויות המוסמכות?

ג.        האם היה שיהוי בהגשת העתירה?

ד.       האם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת שלו ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה עוד לפני שזו התבררה בבית המשפט?